טעויות במרשם תרופות – האם הרוקח אחראי או הרופא?

טעויות במרשמים רפואיים הן תופעה שכיחה מכפי שנהוג לחשוב. מדי שנה נרשמות בישראל ובעולם אלפי טעויות במתן תרופות, שחלקן עלולות לגרום לנזקים חמורים למטופלים – ולעיתים אף להוביל למוות. במקרים רבים, קשה לדעת מי מהגורמים הרפואיים אחראי לטעות: האם מדובר באחריותו של הרופא שרשם את המרשם באופן שגוי, או שמא האשמה מוטלת על הרוקח שסיפק תרופה לא נכונה או במינון שגוי?

השאלה אינה פשוטה, והיא נבחנת לפי נסיבות כל מקרה לגופו. במאמר זה נבחן את הגורמים האפשריים לטעות, מהי חובת הזהירות של כל אחד מהצדדים, מתי מדובר ברשלנות רפואית, ומהן האפשרויות המשפטיות העומדות לרשות מטופל שנפגע כתוצאה מטיפול תרופתי שגוי.

 

כיצד מתרחשת טעות במרשם?

טעות במתן תרופה יכולה לקרות במספר שלבים לאורך שרשרת הטיפול:

• הרופא עלול לרשום תרופה שגויה (למשל, כזו שאינה מתאימה למצב הרפואי או מתנגשת עם תרופה אחרת).
• הרוקח עלול לטעות בקריאת המרשם, לספק מינון שגוי, תרופה אחרת עם שם דומה, או לא להסביר למטופל כראוי כיצד להשתמש בה.
• המטופל עשוי להבין לא נכון את ההוראות – במיוחד כאשר לא ניתנה הדרכה מספקת מצד הרוקח.

כאשר נגרם נזק כתוצאה מהשימוש בתרופה, יש לבחון מהו מקור הטעות: האם מדובר בטעות רישום, טעות אספקה, או טעות שימוש – ולאחר מכן לבדוק את מידת האחריות של כל אחד מהצדדים המעורבים.

 

חובת הזהירות של הרופא

לרופא המטפל יש אחריות מקצועית לוודא שהתרופה שנרשמת מתאימה לאבחנה הרפואית, לסוג המטופל, לגילו, למשקלו, למצבו הרפואי הכללי ולתרופות אחרות שהוא נוטל. כמו כן, עליו לוודא שאין התוויות נגד (קונטרה-אינדיקציות) בין התרופה המוצעת לתרופות אחרות שהמטופל צורך.

כאשר הרופא רושם תרופה לא מתאימה, מינון מסוכן או תרופה שמנוגדת להנחיות המקובלות – מדובר ברשלנות רפואית. במקרים אלה, הרוקח אינו נדרש "לתקן" את טעות הרופא, אלא רק לוודא שהמרשם ברור וקריא. עם זאת, ישנם מקרים חריגים שבהם גם הרוקח היה יכול וצריך היה להבחין בטעות.

 

אחריותו של הרוקח – לא רק מילוי הוראות

הרוקח נחשב אף הוא כבעל תפקיד רפואי, וחוקי הבריאות מטילים עליו אחריות לוודא כי המרשם ניתן בהתאם לחוק, שניתן על ידי גורם מוסמך, ושלא מדובר בטעות גלויה לעין. מעבר לכך, לרוקח יש אחריות להסביר למטופל את אופן השימוש, תופעות לוואי עיקריות, והנחיות חשובות הקשורות לתרופה.

במקרים שבהם המרשם כתוב בצורה שאינה ברורה, או שניתן במינון החורג בהרבה מהמקובל, חלה על הרוקח חובה ליצור קשר עם הרופא או להימנע ממסירת התרופה עד לבירור. כאשר הרוקח מספק תרופה שגויה מבלי לבדוק או להסביר – הוא עלול להיחשב שותף לרשלנות הרפואית.

לכן, גם אם הרופא רשם את המרשם באופן שגוי, הרוקח אינו פטור מאחריות אוטומטית – במיוחד כאשר היה עליו להבחין בטעות.

 

טבלה: השוואת תחומי אחריות – רופא מול רוקח

תחום אחריות	רופא מטפל	רוקח מוסמך
התאמת התרופה למצב הרפואי	כן	לא
קביעת מינון התרופה	כן	לא
קריאת המרשם ובדיקת תקינותו	כן	כן
מניעת שילובים מסוכנים	כן	כן (אם מתבצע ייעוץ תרופתי)
הסבר על נטילת התרופה	כן	חובה לפי תקנות הרוקחות
בירור במקרה של מרשם לא ברור	לא רלוונטי	כן, חובה ליצור קשר עם הרופא

כיצד ניתן להוכיח רשלנות בטיפול תרופתי?

בכדי להוכיח רשלנות רפואית כתוצאה ממרשם שגוי, יש להוכיח שלושה מרכיבים עיקריים:

1. חובת זהירות – קיימת חובה מצד הרופא והרוקח לפעול במיומנות וסבירות רפואית מקובלת.
2. הפרת החובה – נעשתה פעולה או מחדל שסטו מסטנדרט ההתנהלות המקובל.
3. נזק וקשר סיבתי – נגרם נזק למטופל, והוא נובע ישירות מהטעות התרופתית.

תביעות רשלנות רפואית דורשות בדרך כלל חוות דעת רפואית משפטית שתומכת בטענות התובע. לעיתים יש גם צורך בעדויות של רוקחים, מסמכים רפואיים, הקלטות או מסמכים שניתנו במעמד הרכישה.

הגשת תביעה מתבצעת לרוב בבית המשפט, ולעיתים גם דרך פנייה מוקדמת לגורם המוסדי (קופת חולים, בית מרקחת וכו').

במקרים רבים, ייצוג של עורך דין רשלנות רפואית יכול להטות את הכף – גם במקרים שבהם התיק נראה מורכב או "אפור". עורכי דין הבקיאים בתחום יודעים כיצד לאסוף ראיות, לתאם חוות דעת מתאימות ולהגיש תביעה שממוקדת בנזקים שנגרמו בפועל.

 

סיכום

טעויות במרשם תרופות עלולות לגרום לנזקים קשים ואף בלתי הפיכים. השאלה האם האשמה רובצת לפתחו של הרופא או הרוקח תלויה במכלול הנסיבות, אך בשני המקרים מדובר בחובת זהירות ברורה כלפי המטופל.

אם אתה או אדם קרוב אליך נפגעתם בעקבות טעות כזו, אל תמהרו לוותר או להניח שמדובר ב"טעות אנוש". ייתכן מאוד שמדובר ברשלנות רפואית המזכה בפיצוי משמעותי.

הצעד הראשון – הוא להבין מה בדיוק השתבש. הצעד הבא – הוא לפנות לייעוץ מקצועי ולהתחיל לפעול.